סילבסטר נוסח האח הגדול

עזבו אותי ממסיבות מיוזעות, מסעדות צפופות ורומנטיקה בגרוש • מבחינתי המקום הכי טוב לפתוח בו שנה הוא בארוחה שאחי ואשתו מבשלים • כשתראו את התמונות תבינו למה • שנה טובה שתהיה

אוכל, כמו שבטח כבר הבנתם מקריאה פה, הוא עניין די מרכזי אצלי במשפחה. כולנו אכלנים מושבעים, שתיינים מסורים פלוס, וכמעט כולנו (מצטער אבא) גם בשלנים. במובן הזה (ובעצם בכל המובנים) נטע, אשתו של אחי שהצטרפה למשפחה לפני כמה שנים, היא תוספת מבורכת ביותר. היא ואחי, שמשלימים זה את זו לא רק במטבח, הפכו לסיירת קולינרית מובחרת: נטע אופה לחמים מדהימים, מכינה סלטים וסוגרת את הפינות המתוקות – איתי עובד על הפס החם, מפלט דגים, מאלתר מנות, מצלחת ומגיש. יחד הם מייצרים ארוחות שבאמת מייתרות את הצורך לצאת למסעדות, בעיקר באירועים כמו הסילבסטר.

בשנה שעברה, בהתאם למעמד (עשור חדש) נטע ואיתי הפיקו את "ארוחת העשור", שכללה, בטח ניחשתם, עשר מנות. השנה, בגרסה הצנועה היותר, הם הסתפקו בחמש מנות בלבד, אבל חמש מנות שבאמת שווה לחכות בשבילן שנה שלמה. להלן השתלשלות האירועים, כפי שאני זוכר אותה מבעד לעננת האלכוהול והכולסטרול.

הכנות אחרונות לסרוויס בבית אהרנסון

ככה זה ניראה אצל אח שלי רגע לפני הסערה (או תחילת הסרוויס). מתוכנן מראש, מאורגן ונקי, עם Mise en place כמו בכל מסעדת שף – הכל קצוץ ומוכן, הצירים (בקר וסרטנים) מצטמצמים על הכיריים, ירקות השורש ערוכים לצלייה, שקדי העגל פרוסים למנות. עוד מעט יהיה כאן אוכל.

"הג'וקים בתל אביב השנה באמת נורא גדולים". האח הגדול וחבר מכוכב אחר

התחלנו עם לובסטרים טריים שהגיעו בטיסה (לפי המבטא אני מסיק שמצרפת) בתיווכו האדיב של מוסי מדוכן הדגים בשוק הכרמל. לפי המחיר יש מצב שכל אחד מהסרטנים החביבים האלה קנה מושב במטוס וישב חגור היטב תוך לגימת מרטיני. בפשטות – יקר החרא הזה. יקר, אבל מאוד טעים. בשביל פעם בשנה יש מצב שזה אפילו שווה את זה.

לובסטר חלוט ולחם חום מדהים תוצרת נטע. היה אפשר לעצור כאן

הלובסטרים נחלטו, נוקו מהשיריון, ואז הוקפצו בחמאת זעפרן וכמה גבעולי אספרגוס. עדין וטעים. אפילו אני, שלא סופר מתלהב מלובסטרים בדרך כלל, ליקקתי את הצלחת.

מספיק מתוק בשביל להחליף את התפוח בדבש. לובסטר חמוד בחמאת זעפרן

מנה שנייה: ריזוטו שחור עם אפונים טריים, קטנים ומתוקים, מוגש עם רצועות קלמרי צרובות על הפלאנצ'ה. בעיני (חוץ מהלחם המופלא של נטע) זו היתה המנה הכי טעימה של הערב. אפילו בצבעים שלה יש משהו מכשף.

אוכל שחור על צלחת לבנה תמיד ניראה לי מיוחד. הריזוטו הנפלא

לפני מנות הבשר היה שם סלט של לבבות חסה פריכים ברוטב קיסר שלא היה מבייש את עדות הבראסרי ורוטשילד 12 (שוב, שאפו לנטע). הייתי עסוק מדי בלנסות לשתות את הרוטב המהמם עם קשית כך ששכחתי לצלם. אבל זה כולה סלט, ניראה לי שאתם יכולים לדמיין איך זה ניראה. שקדי עגל מהקצבייה של זלמן, פירה ירקות שורש ורוטב ציר בקר מצומצם הגיעו מיד אחרי, כדי שלא נרגיש בריאים מדי.

בתמונה: 1500 מ"ג כולסטרול. שקדי עגל ופירה שורשים

הגראנד-פינאלה: משמר כבוד של צלעות טלה שהיו צלויות בול, באמת באמת בול, למידה הנכונה, והוגשו עם ארטישוקים טריים, סלקים ושורשי פטרוזיליה צלויים בתנור.

הדבר הכי טעים שבא על מקל, מסתבר, הוא ממש לא ארטיק. צלע טלה

אנחנו (אחי ואני) לא אנשים של מתוק. בכל זאת, אנחנו גברים. אבל כאן בדיוק נטע משלימה יפה את התמונה. בזמן שכולם שכבו מעולפים על הכסאות היא שלפה מהמקרר כוסיות של קציפת שוקולד, בננות מקורמלות וקצפת. קינוח אישי, קטן, שנשאב עד תומו על ידי כל המשתתפים.

קצת כמו מילקי, רק בלי אקי אבני. קציפת שוקולד, בננות מקורמלות וקצפת

ולכל מי שחושבים שצריך שבוע כדי להתכונן לארוחה כזו – אתמול בצהריים נטע ואיתי עוד היו בשוק, ולא היו סגורים בכלל על התפריט. כל מה שצריך זה מצרכים טובים, כמה רעיונות בסיסיים, ופשוט להתחיל לשחק. יחד עם שני בקבוקי קאווה ושני בקבוקי אדום משובחים (יראון-סירה של הרי גליל) זו היתה יופי של דרך לקבל את השנה החדשה, ובטוח יותר מוצלחת (וגם זולה משמעותית) מהאופציות המסעדתיות המובילות. אני לא מוצא סיבה לשלם 500 שקל לבן אדם כשיש לי אח וגיסה מוכשרים כל כך שיכולים להאכיל אותי טוב כל כך. תודה לכם נטע ואיתי (ותודה גם לאמא ואבא על הלוקיישן) ואם זה עדיין לא ברור לכם, בין אם רציתם ובין אם לא ככה בונים מסורת. אנחנו ניפגש גם בין 2011 ל-2012. אני מתחיל לפתח תיאבון כבר מעכשיו. שנה טובה.

בחנות אמרו שהזיקוקים יהיו בצורת 2011. אז אמרו