לכל עדה ומשפחה יש את הפתרון שלה לניצול שאריות לחם • אצל סבתא רחלה שאריות החלה הופכות לאחד הדברים שהכי כיף לאכול ליד כוס קפה • ואפילו לא צריך להדליק את התנור
פעם, לפני שהפכנו לחברה של צרכנים בזבזנים, אסור היה לזרוק שום דבר. בטח שלא אוכל, ובטח ובטח שלא לחם. ככה נולדו מתכוני השאריות. לכל מטבח ולכל עם ולכל משפחה יש כמה כאלה – הדברים שעושים עם מה שנשאר. יש שייטחנו ירקות לפשטידה, יש שיכינו פאפא אל פומודורו סמיך, יש שיהפכו את שאריות הצלי לרוטב לפסטה ויש שיאכילו את היונים בלחם רטוב. יש גם את סבתא רחלה שלי, וסבתא חנה לפניה, שידעו להפוך שאריות לחם לעוגה מתוקה ומסחררת, שעד היום מעבירה את אמא שלי על דעתה.
כשהייתי ילד פשטידת הלחם הזו הייתה מגיעה מדי פעם עם משלוחי האוכל הקבועים מבית סבתא, אבל אף פעם לא הקדשתי לה תשומת לב מיוחדת. בפעם האחרונה שבישלנו ביחד (רחלה, אמא שלי ואנוכי), גילינו פתאום שחסרות לנו שתי פרוסות של חלה לתערובת הקציצות. ומכיוון שאי אפשר לקנות שתי פרוסות ונשארנו עם כמעט חלה שלמה ומיותרת, אמא שלי הציעה לסבתא שתכין את פשטידת לחם "כמו של סבתא חנה".
אמא (מימין) ביקשה, סבתא (משמאל) צייתה, והפשטידה (במרכז) חוסלה תוך דקות
האמת שחשבתי שזה מתכון קצת פשוט או אלמנטרי מדי או לא מספיק מיוחד בשביל לשתף אותו כאן, אבל ביס אחד מהעוגה / פשטידה הטרייה הזו שינה את דעתי. זה לא פרנץ' טוסט, זה לא עוגה, זה משהו באמצע. זה פינוק גאוני ופשוט, שיש לו טעם של עולם שקצת שכחנו, ואולי כשהייתי קטן פשוט לא הצלחתי להבין. זה עולם ישן, שבו לזרוק היה פשע, ולכן גם מי שהיה לו (ובבית המשפחה של סבתא שלי, תודה לאל, מעולם לא היה חסר שום דבר), לא זרק. היום קשה לי להאמין שמישהו היה מעז להציע את המתכון הזה בפומבי, אבל בדיוק בשביל זה נולדה הפינה הזו. אז בסוף השבוע הבא, אם אתם קונים חלה, תקנו שתיים. אחת תאכלו במהלך השבת, ומהשנייה תכינו היום ראשון את העוגה המטוגנת הזו, שתעשה לכם יופי של הפסקות קפה (ואפילו ארוחות בוקר) ביום ראשון. אם תצליחו להתאפק ולא לחסל אותה תוך עשר דקות כמוני וכמו אמא שלי, כמובן.
זה מה שצריך:
- 3/4 חלה (עדיף מרובעת, כי יותר קל לחתוך)
- 3 ביצים
- 2 לימונים
- סוכר
- צימוקים
- חמאה
- שמן לטיגון (לא זית)
- תוספת אפשרית – תפוח עץ חתוך לקוביות
קשה יש רק בלחם, אבל לא שמים אותו בפשטידה
פורסים את החלה לפרוסות עבות, ומסירים את הקשה (מי שממש חסכן ורוצה לנצל גם את הקרומים יכול לייבש אותם בתנור לטחון לפירורי לחם). משרים במים כמה דקות, וסוחטים מכל הנוזלים. צריך להרים בכל פעם קצת חלה רטובה, לסחוט היטב ולהעביר לקערה נפרדת.
בעצם עושים כאן מחדש בצק. סוחטים את הלחם
מוסיפים לחלה הסחוטה מיץ מלימון אחד או שניים (תלוי בכמות המיץ שיש בלימונים) ומאזנים עם סוכר, בערך חצי כוס. רחלה ממליצה פשוט "לטעום עד שזה טעים". מוסיפים גם קינמון לפי הטעם.
אי אפשר בלי. הקינמון מצטרף לחגיגה
מוסיפים לתערובת 3 ביצים, גרידת לימון וחופן צימוקים בשרניים. מי שאוהב תפוח עץ יכול להוסיף גם קוביות פריכות של תפוח עץ ירוק. רחלה מתעקשת שזה במקום הצימוקים, אני (וגם אמא שלי) אומר שאפשר גם וגם.
מי שאוהב יכול להוסיף גם קליפת תפוז, אבל הבסיס לטעם פה הוא לימון וסוכר. בכל זאת, אשכנזים
מערבבים היטב את התערובת לקבלת עיסה אחידה ודי רטובה. סבתא שלי עושה את זה בכוח הזרוע בתנועה המהפנטת הזו שמזכירה את התנועה שבה אופים מקצועיים לשים בצק. כמו מערבל מזון רק עם היד. מי שחושש יכול להשתמש בכף.
מי צריך מיקסר כשיש סבתא עם כזה כוח בידיים?
במחבת בינונית מחממים קצת שמן לטיגון (קנולה למשל) וחתיכה יפה של חמאה. משמנים בתערובת גם את הדפנות של המחבת כדי למנוע מהפשטידה להידבק.
הרבה חמאה, קצת שמן. הרבה טעם, הרבה קלוריות
משטחים את התערובת במחבת ומטגנים על אש בינונית כשמחבת מכוסה, עד שהצד התחתון משחים היטב והתערובת מתייצבת.
עכשיו מכסים ומחכים. לבדוק מדי פעם את מצב ההשחמה בצד התחתון
כשהפשטידה שחומה מאוד הופכים אותה באמצעות צלחת שטוחה גדולה או מכסה של מחבת (להיזהר מהשמן החם שיש במחבת). מחזירים למחבת ומטגנים בלי מכסה עד שגם הצד השני משחים. לא תאמינו איזה ריח מטריף הטיגון של הדבר הזה עושה בבית. אחרי שהפשטידה מתקררת קצת אפשר לפרוס אותה כמו עוגה, ולהניח ליד כוס קפה של אחר הצהריים. אפשר עם קצת שמנת חמוצה וריבה ליד, למי שצריך תוספת שחיתות.
מתכון של עולם ישן. עוגת לחם במחבת
ובתמונה הבאה כאן למטה יש גם מתכון מצוין לניצול שאריות לחם, אבל קצת שונה. זה ה-Bread Pudding המיתולוגי והמושחת של הסבתא השנייה שלי, סבתא שובי (יהושבע). הגיע הזמן שתכירו גם אותה – וזה מה שייקרה במדור הבא של "מבצע סבתא".
Bread Pudding של סבתא שובי עם שמנת וריבת תפוזים. שווה לחכות
זיהיתי את הקישואים הממולאים באחת התמונות
תודה לך ולסבתא.
אכן זיהית יפה. ככה זה כשסבתא בירושלים ואני בתל אביב, פעם בכמה שבועות עושים סשן בישול מרוכז ומהנה.
נראה כמו הכנת אוכל לתרנגולות, אבל מה זה טעים!!!!!!
כמה קסם יש לאשה הזו בידיים. אני מחכה גם לפשטידה השניה שנראית לי לא פחות מוצלחת.
באמת שווה לחכות. הפשטידה השנייה היא עולם אחר לגמרי, יותר מזכיר פרנץ' טוסט שנפל מגן עדן
זה נראה יופי טופי – ויש גם למה לחכות – נפלא!!
האנגלים עשו מזה קריירה, עוגות מלחם, או פודינג בשפתם
אין כמו יום בישול אצל סבתא!
מזמן לא בכיתי מאוכל
האמת שאף פעם לא בכיתי או התרגשתי כלכך מאוכל
הו סבתא חנה אהובה!!
אני כלכך מתגעגעת אלייך
ידיים חרוצות, פנים מחייכת, לשון חדה שלא מפספסת, עניים טובות כל כך, חיבוק עוטף שטובעים בתוכו,,
ריח של ניקיון ובישול ביחד
אהבה ללא תנאי
ולא זורקים שום דבר!
כלום.
פשטידת לחם. זו בדיחה משפחתית אבל,
בדיחה משפחתית משובחת ביותר.
טעים כל כך. עמוק עמוק עמוק.
עמית – תודה!
רות